ילד חלום

שרית וצבי מתקשים לבחור מילה אחת שתתאר את בנם בן זוסמן ז״ל, אבל כשמניחים את התיאורים שלהם זה לצד זה- “אכפתי”, “קשוב”, “חבר אמיתי”, “ילד חלום”, מתקבלת תמונה של נער בוגר ונחוש שראה את האחר וידע להעניק אהבה ותחושת בית לכל מי שסביבו.

״באיזשהו שלב זה התחיל, זה פשוט הלך לשם. כאילו, זה רק התחיל וזה כבר נגמר. אבל גם נגיד… מול האחים שלו אפילו, היה לו נורא נורא חשוב לייצג אותם, להדק את הקשר, להשיג כמה שיותר בשביל הסביבה, כמו הכנה לשלב הבא של חייו, הכנה לחיים בוגרים״.

בן היה ילד שחי מתוך רגישות לאחרים. “הוא תמיד ראה את האחר, שם לב לפרטים הקטנים. בן היה מתקשר אליי באופן קבוע גם בשנת השירות שעשה בבית שמש, רק כדי לשאול איך אני ומה שלומי. זו הייתה חלק מהשגרה שלו. הוא לקח אחריות על הקשר המשפחתי, דאג להחזיק אותו חי וזה לא מובן מאליו בגיל הזה”, מספרת שרית.
גם עם אחיו שמר על קשר קרוב, ובבית נוכח כמי שמאזין ומכיל. “הוא לא כעס בקלות, לא התפרץ. תמיד היה אפשר לדבר איתו על הכל. גם כשהיה ׳מתבגר׳ עדיין ניהלנו דיאלוג פתוח ובוגר וזה משהו שאפיין אותו; שילוב של בגרות עם רוך מיוחד שהשפיע על כל הבית”.
עם החברים נודע בן כמי שאפשר לסמוך עליו. זה שמתקשר לוודא שהכול בסדר, שמגיע לעזור בלי לבקש קרדיט או לחפש את מרכז הבמה. נדיבותו הייתה טבעית והיא האירה את המקום שתמיד היה לו בלב לאחרים.
אבל לצד הרוך, בן היה גם ילד עם קשיחות פנימית, סדר וחדות מטרה. כבן בכור הוא ידע להשתלב עם ההורים ולסייע, ׳לראות אותם׳ ברגישות ואכפתיות כנה, "וכל זה מבלי להתפשר על החלומות והעשייה שלו", מסכמת שרית, "הוא באמת היה ילד חלום. חלום של כל הורה שיכול לזכות בתקשורת טובה, אהבה, אכפתיות, כנות וחברות עם הילד שלו, תכונות וערכים שאותנו מילאו בגאווה״.