ממשיכים, זה מה שהוא היה רוצה
"ממשיכים, זה מה שהוא היה רוצה", מיקה זוסמן, אחות של בן משתפת
מיקה זוסמן מדברת על בן, אחיה הגדול, בקול חם ורגוע, כזה שמחזיק בתוכו גם געגוע וגם גאווה: “יש לי כל כך הרבה זיכרונות איתו״, היא אומרת, “הוא תמיד היה נוכח; בילדות, במשחקים, כמבוגר אחראי- הכל היה ביחד״.
הזיכרון הראשון אותו מצינת מיקה הוא מהיום שבו עלה בן לכיתה א' כשהיא היא עצמה הייתה בגן: “סיפרתי לכל החברות שלי שאח שלי עולה לכיתה א', הייתי כל כך גאה בו. היה לי אח גדול.”
כשמיקה מתארת את מערכת היחסים ביניהם היא מחייכת: “הוא לא היה אח מגונן במובן הקלאסי. הוא דאג לי, תמיד בירר איך אני מרגישה אבל מעולם לא ניסה לעצור אותי או למנוע ממני משהו גם כשלא הסכים. להיפך, הוא רצה שאחווה את העולם, שאחיה, שאטעה ושאלמד. הוא פירגן כל הזמן ובלי להתאמץ. האחר היה חלק ממנו״.
המילים ׳מפרגן׳ ו׳מאפשר׳ חוזרות שוב ושוב כשמיקה מדברת על האח הגדול שחלם שיום יגיע ויהיה אחד משומרי ירושלים. לצד זה ניכר שהיה בבן גם צד אחראי מאוד. תחושת נוכחות שקטה המאפשרת אמון שהופך להיות כה נדיר: “תמיד ידעתי שאם משהו קורה אני יכולה להתקשר אליו. הוא תמיד יהיה שם״.
כשנשאלת איך היא רואה אותו כאדם, מיקה עוצרת לרגע. “אחרי שבן נהרג דמותו קיבלה זוויות שונות שמכולם ניתן ללמוד שדמותו היתה גדולה מהחיים, אבל בשבילי הוא תמיד היה אח גדול ואיש פשוט. לא במובן של פשוט אדם רגיל אלא במובן הכי טהור של המילה, הוא עשה מה שצריך ולא כי זה הרואי אלא כי זה מה שהיה נכון לעשות. הוא מעולם לא חיפש כותרות הוא פשוט עשה״.
גם לצדדים האנושיים יותר היא לא מתכחשת: “הוא אהב להיות צודק”, היא צוחקת. “לויכוחים איתו היתה סוג של ״נוסחה״. לעיתים הוא היה לוקח את הצד השני רק בכדי לאזן, במיוחד מול ההורים אבל זה היה חלק מהקסם שלו. הוא תמיד רצה להבין ומיד תמיד רצה לגרום לאחר לחשוב דרך עוד פילטרים״.
כשהשיחה נוגעת למרכז טניס השולחן המוקם על שמו, קולה של מיקה מתרכך: “הייתי רוצה שיכירו אותו דרך החיים שלו ולא דרך איך שהוא מת. חשוב לי שהילדים שיגיעו למרכז יבינו שבן לא קיבל דברים בקלות. הוא התאמץ, התמודד, עבד קשה. הוא היה תחרותי אבל בעיקר עם עצמו. פעם שאלתי אותו למה הוא ממשיך להתחרות אם הוא לא מנצח והוא ענה: ‘כי אני מנצח את השיא שלי כל פעם.’ זה היה בן וזה המסר שלו מבחינתי- ממשיכים. לא משנה מה עושים, עושים הכי טוב שאפשר. כך הוא היה רוצה שנחיה״.




