מלאך לנשק

"השירים, הצחוקים, הבטחון, החברות- בן לא היה חלק מהצוות, הוא היה הלב שלו". רז עמרם, לוחם בהנדסה הקרבית, משתף על המסע המשותף עם בן זוסמן ז"ל, שהחל עוד בהכשרה והסתיים הרבה לפני התכניות. 

"ההיכרות שלנו החלה במהלך ההכשרה בהנדסה קרבית. כבר אז בן התגלה כדמות מגבשת במיוחד. בערבים ובשבתות היינו מתכנסים יחד, שרים, מעבירים בינינו אנרגיה וכולה עברה דרכו. בן ידע לאחד את כולם באמצעות השקט שלו אבל גם בזכות התכונות הייחודיות שהיו לו כמו משימתיות יוצאת דופן, מיקוד שלא רואה ימינה או שמאלה וסוג של הומור שמצליח לשבור כל מתח ולהכניס אור לרגעים הכי מורכבים. הוא ידע לנהל מערכות יחסים קולקטיביות וקרובות בזמן שהיתה לו היכולת לתקשר עם כל אחד כאילו הוא החבר היחיד שלו, וכל זה בלי טיפת פוזה. 

גם במפגשים אחרי שדרכינו התפצלו בהנדסה הקרבית, הרגשתי שאני עומד מול חבר ותיק; נוכח, מכיל, יציב, אחראי חד וברור. את בן אי אפשר היה להסיט מהערכים עליהם התחנך גם עם הציוד הכי כבד וזה היה הקסם שלו. 

כששמעתי על נפילתו לא האמנתי. זה לא יכול לקרות לבן! הוא הכי מקצועי שיש, עשה הכול לפי הספר, לא חיפף ולא ויתר. בן לא היה עוד חייל הוא היה עמוד תווך עם צניעות יוצאת דופן שהיתה דוגמא לכבוד לעשייה, כבוד להורים וכבוד לחברות. אם הוא שומע אותי עכשיו מדבר עליו הוא בטוח מסיט את המבט, מנסה להמעיט בשבחו ונבוך, אבל זכינו במסע קצר עם מלאך שנגע בכל מי שהיה סביבו והשאיר חלק ממנו אצל כל אחד מאיתנו".