לשחק אחרת – השולחן שעליו נבנו ערכים

לשחק אחרת – השולחן שעליו נבנו ערכים 

עוצמה שקטה, אינטליגנציה ספורטיבית ואכפתיות עמוקה- מאמן טניס השולחן של בן זוסמן ז״ל מספר על החוג המשמעותי הראשון בחייו, חוג שהפך עד מהרה לשגרה מקצוענית שכללה מחויבות, נחישות וסקרנות לצד אחד התבלינים הנדירים שהיו לו- שאיפה אמיתית להצלחת האחרים

דודיק אלטרץ, המאמן הראשי של הפועל ירושלים בטניס שולחן, הכיר את בן זוסמן כשהיה בן תשע. ילד שקט וחייכן שהצטרף לחוג 'מתחילים' ככל הילדים. הוא זוכר היטב ש"בן היה יוצא דופן בשקט שלו, במיקוד, ברצון ללמוד ובתשומת הלב לפרטים", ומספר על אדם מיוחד שכל אחת ואחד היה רוצה לידו. 

"מספר חודשים לאחר שבן הצטרף נערך טורניר 'מתחילים' בבית זית. בן, שהיה אמור להגיע רק כדי לטעום את האווירה, עלה לשולחן והדהים. הוא שיחק באומץ, נלחם על כל כדור ושידר קור רוח לא אופייני לילד בגילו. מעבר ליכולת הייתה שם גישה; הוא לא ניסה להבריק אלא להבין, לחשוב ולקרוא את המשחק. במקום לשחק בסגנון ההתקפי כפי שהודרך הוא הביא לשולחן הטניס אינסטינקטים הגנתיים, נסוג לאחור, חיכה לטעויות של היריב ובדיוק ברגע הנכון הפתיע בהתקפה. 

היה לי ברור שיש פה משהו מיוחד, שונה. לא רק מבחינת כישרון אלא בעומק האישיות והאופי, בקור הרוח, באינטליגנציה. מהר מאוד העברנו אותו לקבוצה ההישגית והתחלנו לבנות סביבו סגנון הגנתי מהסוג שכמעט לא רואים היום. 

בן נכנס לזה כל כולו. הוא שאל בלי סוף, חקר, התעניין, שלח הודעות ורצה להבין כל דבר לעומק. הסקרנות לא נבעה מחוסר ביטחון אלא מתוך רעב אמיתי להשתפר. כשהבשיל והפך לשחקן תחרותי, התחיל להגיע לאימונים ב־5 בבוקר. התאמן לפני תחילת הלימודים בבית הספר וחזר אחריהם לאימון נוסף. לסירוגין התאמן במקומות שונים בארץ ובכל מקום אליו הגיע היה נוכח עם אותו עומק ייחודי. 

בן אהב את טניס השולחן אולי דווקא בגלל שמדובר בספורט יחידני. הוא ידע לקחת אחריות, לכתוב "הייתי גרוע" במחברת האישית ולהוסיף "אבל אעבוד על זה ואתקן". הוא ניתח את עצמו ואת ביצועיו בחדות ובלי הנחות וידע גם לומר מתי היריב היה פשוט טוב ממנו. בן לא היה זקוק שיכפו עליו הצלחות או שיחפו עבורו על כישלונות. 

התכונה או היכולת אולי החזקה ביותר שלו היתה דווקא להרים אחרים. כאשר הגיע שחקן חדש, עולה מבלארוס שבקושי דיבר עברית, בן אימץ אותו מיד, דאג שיגיע לאימונים, הזמין אותו הביתה והפך אותו ל'חלק' מהמועדון. שחקן נוסף, צעיר ממנו אומץ על ידו בחיבוק נטול תנאים. כשאותו שחקן החל לנצח את בן, הוא לא קינא, לא שינה את התנהגותו אלא להפך- הוא פירגן ודחף והתמלא גאווה כשאותו שחקן הפך להיות סגן אלוף ישראל לנוער. 

אלה דברים נדירים שרואים אצל מעטים. בן לא רק שאף להשתפר, הוא רצה שהסביבה כולה תשתפר איתו. הוא בנה את עצמו מתוך עבודה קשה אבל אף פעם לא השאיר אחרים מאחור. להפך, הוא דחף אותם קדימה גם כאשר הם התמקמו לפניו.
בן זוסמן לא היה רק שחקן מצוין, הוא היה ילד נדיר, חבר טוב ושותף אמיתי עם איזון נדיר בין השאיפה להשתפר ולנצח לבין הרצון לתת ולהיטיב עם הסביבה. אלו הערכים לאורם הוא חי והם ממשיכים להדהד גם כשהמשחק נגמר".