אם זה לא עם בן זה לא שלם
“אם זה לא עם בן זה לא שלם”- זיכרון אישי של אח צעיר
בועז זוסמן הוא האח הצעיר של בן. הפער ביניהם לא היה גדול אבל מספיק כדי שבן יהיה הדמות המכוונת: “הוא היה זה שהתווה את הדרך ותמיד הערכתי אותו והתגאיתי בו כאח גדול. ידעתי שאני רוצה להיות כמוהו, לעשות את מה שהוא עושה״.
אם מסתכלים על זה ׳גיאומטרית׳ בן היה מרכז הבית, הוא היה החיבור בין זוג הורים לשני האחים הקטנים וזה תפקיד אמיתי שנראה היה שבן הבין שהוא הוטל עליו וכך הפך לדמות נערצת בעיני אחיו: ״הייתי גונב לו חולצה עם השם שלו מאחורה, מסתובב איתה, רוצה שיקראו לי בן”, מספר בועז. “היינו חברים טובים, היינו המון ביחד, עם הרבה זיכרונות טובים וחזקים״.
בועז משתף שבן מעולם לא הרחיק אותו או את אחותם המשותפת מיקה, להיפך: “הוא תמיד רצה שנהיה חלק מהחיים שלו. גם כשהחברים היו באים הוא היה מושיב אותנו איתם, מתייחס אלינו בצורה הכי מכבדת. הוא פשוט רצה שנהיה שם״.
הזיכרון האחרון של בועז מבן הוא ערב שבת רגוע ומלא חיים: “זה היה בשבת לפני שהוא חזר ללחימה. הוא הזמין את כל החברים, גם הדתיים ״מהבית״ וגם החילוניים מהצבא. חזרתי מבני עקיבא והוא ישב איתם בחוץ. ברגע שראה אותי, קם, חיבק, אמר ‘יאללה נעשה לחיים’. הוא היה מאושר. זו הפעם האחרונה שראיתי אותו, שמח ומוקף בחברים״.
היום שבו קיבלה המשפחה את הבשורה על נפילתו של בן נצרב בו לעד: "ישבתי בסלון ללמוד מתמטיקה. היתה איזו התרחשות שבמהלכה אבא ראה את הרכב של קציני הנפגעים. אני זוכר את ההלם כשהם נכנסו ואיך אבא שואל אם יש גופה? בתוך השוק הגדול הזה הבנתי מיד שעליי לחזק את אבא ואמא, אסור שיתפרקו. רק אחרי השוק הראשוני יכולתי להתפרק בעצמי״.
היום, בועז מתכונן לשנת מכינה בפארן לקראת שירות קרבי: “תמיד רציתי אבל בן חיזק את זה. גם הדברים שהוא השאיר לנו במכתבים, גם הדוגמא האישית שלו, זה נותן בוסט. זה חלק מהמורשת שלו ולפחות עבורי אם זה לא עם בן זה לא שלם״.
תוכן נוסף
